שמורת הטבע עינות צוקים

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

כתב וצילם: רון פלד

שמורת הטבע עינות צוקים שוכנת בחוף הצפון מערבי של ים המלח ולמרגלות מצוק ההעתקים. אורכה של השמורה כשישה וחצי ק”מ. שמה של השמורה בערבית עין פשחה היא כי כי היא יושבת למרגלות צוקים.

מדובר בנווה מדבר, אואזיס, ששמו המקורי הנו עין פשחה. פירוש השם הנו סדוק/מבוקע וזאת בשל מיקומו של נווה המדבר בתוך בקע ים המלח וכן בזכות המעיינות הנובעים בו.

זוהי שמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם, ישנם בה מעיינות וכן מינים מיוחדים של חרקים ודגים.

שמורת הטבע נמצאת בתוך בקע ים המלח שנוצר לפני 5 מיליון שנים והנו חלק מהבקע הסורי אפריקאי שנוצר עקב תנועות של לוחות קרום כדור הארץ ובעצם מהווה תפר בין לוחות אלה.

מקור מי המעיינות בשמורה הנם הגשמים היורדים בהר יהודה ומחלחלים לעומק. גובה נביעת המעיינות הנו 390 מטרים מתחת לפני הים (התיכון) ומודבר בכ-70 מליון מ”ק מים בשנה. מים אלה מליחים בשל הערבוב בין מים מתוקים עם מים מלוחים וייתכן אפילו במי ים המלח.

ים המלח הנו המקום הנמוך בעולם והמלוח ביותר. נסיגת המים הנה בקצב של כמטר בשנה. מי המעיינות הזורמים חתרו בסלעי המלח וכך נוצרים מיקרו קניונים המשפיעים על הצמחייה. עין פשחה הנו מקור המים הטבעי הגדול בישראל שאינו מנוצל על ידי אדם.

האתר נחפר לצרכי מחקר לראשונה בשנת 1958 על ידי האב רולן דה-וו ובשנת 2001 על ידי הארכאולוג יזהר הירשפלד, ובו התגלתה חווה חקלאית שפעלה מתקופת בית שני ועד חורבן בית המקדש. החווה, שנהרסה במהלך מרד היהודים ברומאים, שבה לפעול גם במאה השנייה לספירה ובין הפעילויות החקלאיות שהתקיימו בה, עסקו ככל הנראה גם בייצור צמח האפרסמון המוזכר במקרא כצמח הבלסם ממנו הפיקו את הבושם היקר.

הפקת ורכיכת הבושם נשמרה בסוד והוא היה בעל מוניטין גדולים בכל העולם הקדום, עד אשר במסכת ברכות בתלמוד הבבלי הוצע לברך “בורא שמן ארצנו” – הצעה שנכשלה. באפרסמון השתמשו גם בבית המקדש. יש שזיהו את הצמח כקָטָף, שסגולותיו ריפוי מחלות שונות. יוספוס פלביוס כתב על עין צוקים: “ושם נמצא העץ היקר מכל הארץ ההיא”. חוקרים חשבו שהצמח נכחד, אולם לאחרונה הוא כנראה זוהה כצמח קומיפוריה.

בעין צוקים קיימים מעיינות מליחים, ולמים שלהם זקוק האפרסמון בכדי לגדול. למים שנבעו ממעיינות מהצוקים הסמוכים, נבנו בריכות מיוחדות בחווה. מקורם של המים שנובעים במקום הוא בהרי ירושלים, והם הופכים מליחים היות שבדרך לעין צוקים הם אוספים חומרים שונים ומליחים, כמו גם חדירתו של ים המלח לקרקע שמשפיעה על מליחותם וגם פעפוע של מעיינות מליחים שמימיהם עולים כלפי מעלה לאזור המעיינות.

בשמורה החבויה של עין צוקים ישנו אגם שבסיסו טבעי והמשכו בהתערבות אנושית. השמורה סגורה לקהל, ושומרים עליה מכל משמר, וניתן לבקר בה עם מדריך ובתיאום מראש. באגם נמצאים שני מיני דגים מיוחדים החיים במים מליחים: אמנון ונבית, וניתן למצוא בשמורה חיות נוספות, כמו שועלים, זאבים, צבועים ומכרסמים שונים.

תופעה גיאולוגית

שמורת עיינות צוקים (עין פשחה) נמצאת בשוליים המערביים של ים המלח, בתוך בקע ים המלח, שהוא חלק מתופעה גיאולוגית רחבה המכונה הבקע הסורי-אפריקאי. בקע ים המלח נוצר בחלקו הצפוני של הבקע הסורי-אפריקאי, שמתחיל במזרח אפריקה דרך ים סוף, הערבה ובקעת הירדן, עמק החולה, בקעת הלבנון ועד לדרום תורכיה. הבקע הסורי-אפריקאי נוצר עקב תנועות של הלוחות שבקרום כדור הארץ והוא מהווה תפר בין הלוחות הללו.

לפני כן זרמו דרכו נחלים מעבר הירדן המזרחי ישירות אל הים התיכון. לאחר שנפתח היווה הבקע בסיס לניקוז הנחלים משני צידיו ואלה מילאו אותו בסחף. בשלב מסוים, עם התעמקות הבקע, נוצר קשר ימי של הבקע עם הים התיכון ונוצר אגם גדול בו שקעו מלחים כדוגמת אלה המוכרים כיום בהר סדום. תהליכי קימוט מאוחרים גרמו לניתוק הקשר של הבקע עם הים התיכון. לפני כ-70,000 שנים היה בבקע אגם שהשתרע מאזור הכנרת של היום ועד צפון הערבה. האגם מכונה “אגם הלשון” ובמשקעיו הלבנים והבוהקים מבחינים במקומות רבים כמו באזור מצדה ובצפון הערבה. מאוחר יותר החל “אגם הלשון” להצטמצם ובסופו של התהליך (לפני כ-10,000 שנים) נותרו בבקע ים המלח שתי הימות הקיימות היום: ים המלח והכנרת.

המעיינות

“…ויכלאו מים רבים…” (יחזקאל לא, טו)

מצוק ההעתקים נמצא בשוליים המערביים של בקע ים המלח ואזורים מסוימים בו מהווים מוצא למים הזורמים ממערב. המים זורמים בשכבה נושאת מים (אקוויפר המורכב מסלעי גיר ודולומיט) המאפשרת תנועת מים עד למצוק ההעתקים, חוצים את מערך השברים, ונובעים מתוך שכבות חלוקים בתוך המילוי של בקע ים המלח.

מקור מי המעיינות בשמורה הם הממטרים שיורדים על רכס הרי יהודה, מחלחלים לעומק, ממסים בדרכם מלחים ומתגלים בנווה, לרגלי המצוק שלאורך החוף, מעל מפלס מי התהום של ים המלח. המעיינות נובעים בגובה נמוך (390 מ’ מתחת לפני הים) ושפיעתם מגיעה עד 70 מליון מ”ק בשנה. מי המעיינות הם מליחים ולדעת החוקרים קיימות לכך שתי סיבות: 1. ערבוב של מים מתוקים עם מי תמלחות קדומות (מים מלוחים שמקורם בשכבות סלע עמוקות נושאות מים). 2. ערבוב עם מי ים המלח שנותרו לכודים בעת נסיגת מפלס הים.

מידת ערבוב שונה גורמת לטווח רחב של מליחויות (מאלפי מיליגרם כלוריד בליטר ועד קרוב למליחות של מי ים המלח).

לנסיגת ים המלח השפעה ניכרת על מיקום המעיינות; זהו האגם הנמוך ביותר (423- מ’ מתחת לפני הים ונתון לשינויים) והמלוח ביותר בעולם והוא ממשיך לסגת בקצב של כמטר בשנה. למימיו יש משקל סגולי גבוה בגלל מליחותם הגבוהה ולכן המים המלוחים לא נמהלים עם המים המתוקים של המעיינות. המים המלוחים מהווים “מסד” שעליו צפים מי המעיינות. מקום נביעת המעיינות מותנה בגובה מפלס ים המלח וקיים תיאום ברור בין התפשטות אזור הנביעות דרומה לבין ירידת מפלס ים המלח. מפלס זה ירד וקו החוף נסוג בגלל השינוי במאזן המים, וזאת בגלל ניצול מקורות הירדן בצפון (ים המלח לא קולט את מי הירדן) ושאיבות מי ים המלח לבריכות האידוי של מפעלי ים המלח בדרום.

ירידת מפלס ים המלח חושפת את סלעי החרסית הרכים ששקעו בקרקעית אגם ים המלח. מי המעיינות הזורמים חותרים בשכבות אלו וכך נוצרים מיקרו-קניונים. תופעה זו משפיעה על הצמחייה ונוצר כאן מיקרו בית גידול; צמחים יכולים להתקיים רק בתוך ערוצי המיקרו-קניונים לצד המים הזורמים, ולא מעל המיקרו-קניונים מכיוון שהשטח שמעליהם הוא בוצי ומלוח ואינו מאפשר צמיחה.

היישוב הקדום באזור השמורה

מימין לכניסה אל השמורה נמצא אתר ארכיאולוגי קטן שזוהה לראושנה בשנת 1958. מדובר בחווה חקלאית מהמרה הראושנה לפנ”הס וכוללת מבני מגורים ומתקן תעשייתי להפקת בושם האפרסמון.

שרידי מבנה המגורים הגדול שבאתר הנו וילה כפרית מהתקופה הרומית. לצד המבנה ישנה חצר מגודרת ששישמה כאורוות סוסים וכמכלאה לכבשים.

המכלות התעשייתי הסמוך כולל שתי תעלות מים ומתקן להפקת בושם האפרסמון שנחשב עד היום כסוד בלתי גמור. מכלול זה גם מכיל שני מקוואות טהרה ששימשו את הפועלים בתחילת משמרתם. מאגזר המים במקום שימש להשקיית שיחי האפרסמון שגודלו במקום.

כבר במקורות הכתובים במאה הראשונה לספירה, מתואר צמח האפרסמון באזור ים המלח ויריחו. גובהו של השיח היה כמטר והפיקו ממנו שני מוצרים עיקיריים – משחה שהופקה מהשרף של הגזע ובושם שהיה נדיר ויקר במזרח התיכון של אז.

גודל השמורה כ-6,000 דונם, מתוכם 3,000 של צומח. לפני שנתיים אירעה במקום שריפה שכילתה כ-1,500 דונם.

שעות ביקור באתר:

כל ימות השבוע:

08:00 – 17:00 בקיץ.

08:00 – 16:00 בחורף.

לשאלות ותאום סיורים: *3639

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.