ערב בביתה של רוקמת התחרה, מגינה שליין ז”ל

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

–

 שכונת עין הכרם טבלה בגוני בין ערביים. הגעתי לביתה של מגינה. מרכז מסחרי. כמה מדרגות לרדת עוד כמה לעלות. צמחי גרניום ותבלין בעציצים, הרבה ירקה ושקט של בין ערביים. הדלת פתוחה לרווחה. אני נכנסת מהוססת ואומרת “שלום” “אני כאן למעלה תיכנסי ותסגרי את הדלת”. מהכניסה עד ההגעה למטבח ולחדר המשפחה הקטן לקח לי הרבה זמן. בכל פינה על גרם המדרגות, על הקירות ערומות מקופלות על המדרגות. רקמות. רקמות גדולות. רקמות קטנות. רקמות בצבעים זוהרים וכלאו שהסתפקו בגוונים חומים.

מגינה עמדה בגרם המדרגות וחייכה מסתכלת באהבה ברקמותיה האהובות. מכירה כל אחת, זוכרת את מקום הקנייה, אפילו את המחיר ומיד מתחילה לספר עליהן. ככה זה נימשך לא מעט זמן. מגינה הזמינה אותי לישון בביתה. על הספה של “רהיטי לכול” בבית הצנוע של האישה המופלאה הזאת נקשרו בייננו קשרי קירבה ומצידי אהבה גדולה.

מגינה נפטרה לפני כשנה. שלושת בניה החליטו להנציח את עשייתה איסוף ולימוד רקמות עמים בהקמת מרכז רקמה בירושלים. כפי שאני מכירה את הבנים ואת אמונתם בחשיבות העניין הם גם יוציאו את הדבר לפועל. ביום השנה הם החליטו לערוך לכבודה של אימם יום עיון. היה לי הכבוד לערוך להנחות ולהרצות ביום העיון. רוקמות מכל המדינה הגיעו להוקיר תודה והערכה למגינה.

צנועה וחכמה הייתה מגינה אבל בעיקר דעתנית והולכת רק בדרכה היא. הכרות ארוכה עם זוהר וילבוש יצרה צוות של שתי נשים אשר ראו ברקמה ערך תרבותי מרכזי אשר יש ללמוד את התכים לרקום אותם מחדש ובעיקר לאסוף את הרקמות הקיימות. מגינה החלה במקביל ללמד רקמת עמים ולצאת למסעות בעקבות הרקמות. היא אספה סביבה קבוצת רוקמות ובכל פעם הן נסעו ליעד אחר. מגינה תכננה, בחרה את המדריך הלאומי ואת תוואי הדרך, אשר כלל לא אחת סדנאות עבודה מול רוקמות מקומיות.

במהלך השנים הצטבר אוסף גדול של רקמות. אחת השאלות אשר הטרידו את מגינה הייתה למי להשאיר את האוסף. היא האמינה כי האוסף חייב להמשיך “לחיות” חייבים ללמוד אותו. היא החליטה להעביר את האוסף למכללה לעיצוב גבוהה. בשל חוסר התייחסות מקצועית והכרה מספקת בחשיבות האוסף העניין לא הסתייע. כיום נמצאות הרקמות באחריות הבנים והכלות המטפלים בהם באהבה גדולה.

הרקמה בין “אומנות ל”אמנות” – הרקמה בין זוהר למגינה

מגינה הגדירה מהי רקמה…” הרקמה היא משחק בחוט ה”מטייל” על אריגים, נאחז בהם בעזרת מחט ויוצר משטחים מרהיבים. הרקמה היא שפה המורכבת ממילים ומשפטים, שבהם התכים הם האותיות. הרקמה היא יצירת אמנות, ביטוי של תרבות מקומית…הרקמה היא מלאכת נשים העוברת במשפחה מאם לבת. אולי זו הסיבה לכך שעד היום טרם ניתן לה מעמדה הראוי בתחום האומנות”.

מגינה התייחסה לשאלה בדבר מקומה של הרקמה כ”מלאכה” או עבודת “אמנות”. אין בדבריה תשובה לשאלת מעמדה של הרקמה. היא האמינה כי ישנן רקמות שהן מבחינת “מלאכה” ויש ההופכות מ”מלאכה” למעשה מחשבת של אמנות גבוהה. כמו במגבות הפאר העותומאניות.

מקור ההשראה הגדולה שלה הייתה הכרותה רבת השנים עם זוהר וילבוש. זהר הייתה אחת הראשונות אשר התייחסה לחשיבותה הרבה של הרקמה כמשמרת מסורת. זוהר התמקדה ברקמה הפלסטינאית. היא באה ממקום של הכרת המקום, השפה, יכולת קבלת המקומיים ללא מערכת שיפוטית ערכית הבאה מנקודת התנשאות תרבותית אירופאית. זוהר אשר באה ממשפחה שורשית הבינה את יסוד הדברים. החיבור בין השתיים השונות כל כך באופיין אך מחוברות בתכים בלתי ניתנים לפרימה דרך הרקמה. שתיהן היו אספניות ושתיהן שימרו את מסורת הרקמה על ידי העברתה הלאה.

זוהר ידעה לתת סימנים מובהקים בכתב היד הנשי והגברי. תיעוד לכך מופיע בספר העבריות החדשות. הגר סלומון ראיינה את זוהר. היא קראה למאמר “אורינטליזם נשי סיפור חיים ארצישראלי”. במהלך כל השיחה ביניהן מתייחסת זוהר להבדלים המהותיים בין רקמות הנשים לגברים…” אם שמת לב הם הגברים עושים קווים ישרים. אישה מעגלת כל דבר. לאישה האצבע היא רכה אז היא רוקמת בחפצים רכים בעור אישה אינה רוקמת. יש גם הבדל בתכים אישה אוהבת הכול עדין…אישה צריכה להרגיש…נשים אוהבות רקמה מפני שאישה עוסקת באסטטיקה קטנה… “

זוהר מתייחסת לתהליך הרקמה של האישה הערבייה …”ראשית כל ערביה לא יושבת כמוני היא יושבת על האדמה. והאי צריכה לעשות פס, אז היא שמה חוט עם מחט ומותחת ורוקמת”. יש לציין את ספרה של זיווה עמיר ערבסק רקמה עממית של ערביי הארץ, 1983. הספר מיקד את חשיבות הרקמה הפלסטינאית בחברה הערבית כמרכיב ייצוגי אתני. פרוק הדגמים למערכות הניתנות לרקמה הביאה רוקמות רבות ללמוד את תכי הרקמה והדגמים הפלסטינאיים.

–

על הפגישה ביניהן כתבה מגינה בספרה סיפורי רוקמות.

“בילדותי ובנעורי חייתי בשוכנת נחלאות בירושלים בימים ההם גרו שם בני עדות שונות שמטבע הדברים לשבו תלבושות שונות. הנשים הערביות שנהגו לבוא לשכונה למכור את מרכולתן לבשו שמלות רקומות בדוגמאות ערביות. כמו כל ילידי הארץ בתקופה ההיא, הכרתי את הרקמה התימנית, שלמדנו בבית הספר…עד למפגש עם זוהר וילבוש, המומחית לרקמות עמים. פגישה ששינתה את חיי.היית הרקמה עבורי מקור של הנאה ושמחה, אחריה היא הפכה לדרך חיים”.

זוהר פתחה בפני מגינה את הצורך בלימוד ואיסוף רקמות ממקומות שונים בעולם. אשר הביאו אותה ללמוד, לאסוף, ללמד ולכתוב.

–

הסוזאני ואני רקמות-יד מאוזבקיסטאן.

מגינה כתבה שלושה ספרים. מטרת הכתיבת הספרים הייתה להעלות את חוויותיה משנות הרקמה הרבות ובעיקר לתת לקהל הקוראות הרוקמות מידע על שמות התכים וטכניקות הרקמה אשר פענחה ולימדה במשך שנים רבות.

הסוזאני ואני רקמות-יד מאוזבקיסטאן

רקמות עמים

סיפורי רוקמות

–

הראשון הסוזאני ואני רקמות-יד מאוזבקיסטאן. בפתיח לספר כותבת מגינה…” לאוזבקיסטאן הגעתי אחרי שהכרתי את רקמת הסוזאני ואת הרקמה של שבטי הלאקים, יושבי הערבות. כרוקמת רקמות עמים אני שואלת את עצמי מידי פעם- איזו היא היפה ברקמות, ותשובתי היום היא יריעות הסוזאני… נסעתי בעקבות הסוזאני לאוזבקיסטאן…במהלך הטיול הייתי מוצפת במראות, בקולות, בריחות וכמובן ברקמות…הרוקמות מדגימות שם את עבודתן כשהן יושבות בין הרקמות.”

בספרה השני רקמות עמים התמקדה מגינה במסורות הרקמה במרחבים גיאוגרפיים שונים

במאמר “מסורת הרקמה” כתבה מגינה” הרקמה התפתחה במקומות שונים בצורה שונה. בחומרים, באריגים, בחוטים, בצבעים, במוטיבים ובדגמים. בכל מקום ומקום הושפעה הרקמה מהמסורת התרבותית שבהן התפתחה”.

בספרה השלישי סיפורי רוקמות נתנה מגינה את הבמה כולה לקבוצת הרוקמות שלה. כל אחת מהן סיפרה את החיבור שלה לרקמה. המכנה המשותף לכל הנשים היא נקודת המוצא כולן בחרו ברקמה כתשובה לחיפוש, או התייחסות לאירוע אישי. כולן מספרות על חווית המפגש בביתה של מגינה ובקשרי החברות האמיצים אשר נוצרו בין הנשים דרך תכי הרקמה.

–

טוב וצניעות

לפני שנים פגשתי אישה אסופת שיער ללא איפור בעלת ויכולת הקשבה מופלאה, שקטה עד שהנושא מגיע לרקמה. זכיתי והיא באה איתי לסמינר מטייל באנגליה הוויקטוריאנית. זכיתי לישון בביתה מספר לילות ולעלות לחדרי האוספים. כל רקמה ידועה לה כל תך וכל חיבור מאזכר לה מקום, אנשים, טעמים וריחות. בכל פעם שיצאתי מביתה ליוותה אותי הרגשה של טוב, צניעות וערכים.

יהי זכרה ברוך

–

כתבה לאה פופר’ מורת דרך, מרצה וחוקרת תרבויות ואומנויות נעלמות
בונה ומדריכת טיולי אתנוגרפיה ואמנות בארץ ובעולם 

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.