מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.
זמן קריאה משוער: 7 דקות–
העיר קראקוב היא אחד היעדים היותר אותנטיים על פני מפת אירופה וטיול במבואותיה משלב קסם עבר, שרידי ארכיטקטורה עתיקי יומין, נוף משכר אופייני ותזכורת כאובה לאימי השואה שהנוף המפעים איננו מוחה אותה מזיכרון האומה.
–
היסטוריה על קצה המזלג
קראקוב, העיר והאגדה, היא אחת מהערים היותר עתיקות וקסומות ברחבי פולין. העיר שוכנת על גדות נהר הוויסלה מאז המאה השביעית והיוותה, בדומה לערים רבות בפולין, חממה רוחנית עשירה אשר הותירה את חותמה על דפי האומה היהודית. כבירת פולין בין השנים 1596 – 1038, כבירת דוכסות קראקוב הגדולה בין השנים 1918 – 1846 וכעיר המשמשת כיום כבירתו של מחוז פולין קטן, לעיר קראקוב חשיבות היסטורית מרובה והיא נחשבת לאחד ממוקדי התרבות, המדע והאומנות היותר דומיננטיים של פולין. בנוסף, כעיר שהוכרזה על ידי ארגון אונסק”ו העולמי כאתר מורשת עולמית, מהווה העיר מוקד תיירותי בולט המספק למבקרים בעיר הצצה תמציתית אך עוצמתית במיוחד אל ימים שהיו ואינם עוד. את מקור שם העיר נהוג לייחס לשמו של מייסדה האגדי, הנסיך קרקוס, שהיה שליטו של שבט פולני. עם זאת, היות והאזכור הראשון של קרקוס על דפי ההיסטוריה מופיע בשנת 1190, שנים מרובות לאחר ייסוד העיר, ישנם הטוענים כי מקור שם העיר נעוץ במילה הפרה – סלבית krakula שמשמעותה – “משפט”. העיר, אשר נחרבה עם פלישות הטטרים בשנת 1241, בשנת 1259 ובשנת 1287, שוקמה ועלתה שוב לגדולה בשנת 1364, עם הקמת אוניברסיטת קראקוב על ידי המלך קז’ימייז’ שזכה לכינוי – “הגדול”. בהמשך, המשיכה העיר לפרוח מבחינה תרבותית, אומנותית, מדעית, מסחרית ואדריכלית תחת שלטון השושלת היגלונית בין השנים 1386 – 1572.
בשנת 1572, עם מות אחרון המלכים לשושלת היגלונית, השליטה בעיר עברה לידיים זרות והיא החלה מאבדת בהדרגה מזוהרה. פלישת השוודים ומגפת דבר קטלנית אשר גבתה את חייהם של כעשרים אלף נפש מתושבי העיר, החמירו את מצבה ובשנת 1795, עם חלוקתה של פולין בפעם השלישית, קראקוב עברה לידיים אוסטריות כחלק מגליציה. בהמשך, עם כיבוש המצביא נפוליאון בשנת 1809, צורפה העיר לדוכסות וורשה. בשנת 1815, עם החלטות קונגרס וינה אשר שם לו למטרה להשיב את מפת אירופה לקדמותה, ניתן לעיר מעמד חופשי, אך לאחר מכן, בשנת 1846, מרד שפרץ בעיר הוביל לסיפוחה החוזר לאוסטריה, כאשר אזור העיר הפך לדוכסות קראקוב הגדולה והעיר עצמה הייתה לבירתו.
במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, שבה העיר קראקוב לפריחתה, ונודעה כמרכז תרבותי ואומנותי בולט שהקנה לה את הכינוי “אתונה הפולנית” ופרברי העיר אוחדו לעיר אחת בשנת 1910. לאחר מכן, במלחמת העולם הראשונה עברה העיר לשליטה רוסית לפרק זמן קצר, ובשנת 1918 הוכרז סיום השלטון האוסטרי על העיר אשר צורפה לרפובליקה הפולנית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה קראקוב על ידי הנאצים. האוכלוסייה היהודית המפוארת של העיר גורשה, כאשר היהודים הנותרים רוכזו בגטו ולאחר מכן נשלחו גם הם להשמדה.
–
שורשיה היהודיים של קראקוב
העיר, כאמור, נוסדה במאה השביעית, אך נוכחות יהודית בעיר מתוארכת מתחילת המאה האחת עשרה. במהלך השנים ידעה הקהילה היהודית בקראקוב פריחה והיא הייתה לאחד ממוקדי היהדות הבולטים על פני מפת אירופה. בשנת ה’ רנ”ה גורשו היהודים מקראקוב ועברו להתגורר בקוזמיר הסמוכה אשר בהמשך סופחה לקראקוב.
כעיר שהיוותה משכן לתורה ולחסידות, פעלו בקראקוב גדולי עולם אשר הותירו חותמם על ארון הספרים היהודי. רבי משה איסרלס, הרמ”א, כיהן כרב בקזימיר – קראקוב ועמד בראש ישיבת הרמ”א. הרמ”א, אשר נפטר לבית עולמו בשנת של”ב, הותיר מאחוריו אוצרות ספרות תורניים מפורסמים כדוגמת הספרים “תורת העולה”, “מחיר יין”, “תורת חטאת” והחיבור התורני “מפה”, אשר בו הערות לחיבור “שולחן ערוך” של רבי יוסף קארו. על מצבתו של הרמ”א נחרת הכיתוב “ממשה עד משה לא קם כמשה”, אשר מבטא מעט מזעיר משיעור קומתו הרוחנית והתורנית של הגדול אשר היה כמגדלור לכל יהודי הסביבה בשנות חייו. רבי יוסף כ”ץ, גיסו של הרמ”א, חי אף הוא בקראקוב ונחשב לגדול הלמדנים בעיר. את חידושיו התורניים הותיר אחריו בספרו הנודע לתהילה “שארית יוסף”. גדול נוסף שפעל בעיר קזימיר – קראקוב היה רבי אליעזר אשכנזי בעל הספר “יוסף לקח”. מהר”ם מלובלין כיהן כרב העיר בסוף המאה השש – עשרה ורב דגול נוסף שפעל בקראקוב באותה התקופה היה רבי יואל סירקיס, הידוע בכינויו “הב”ח” על שם ספרו “בית חדש” אשר מפרש את ארבעת הטורים. הב”ח נפטר לבית עולמו בשנת ת’. בהמשך כיהן כרב העיר וכראש ישיבת קראקוב ר’ יום-טוב ליפמן הלר, בעל ה”תוספות יום-טוב”.
ישיבת קראקוב הייתה לאבן שואבת לתלמידים מכל רחבי אירופה המרכזית. בסוף המאה השש עשרה עמד בראשה רבי משה מרדכי מרגליות אשר נודע כמקובל וכדרשן דגול ואשר חיבר את הספרים “חסדי ה'”, “מענה רך” ו -“זהר חדש עם מדרש נעלם”. בהמשך, עמד בראשות הישיבה רבי נתן נטע שפירא אשר הותיר מאחוריו את החיבורים העמוקים “מגלה עמוקות על התורה” ו”מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן” ואשר נפטר לבית עולמו בשנת שצ”ג.
ראש ישיבה נוסף שהותיר רושם על תולדות הישיבה היה היה רבי יהושע בן ר’ יוסף בעל החיבור “מגיני שלמה” אשר על תלמידיו המפורסמים נמנו הגאונים רבי שבתי כהן בעל ה”ש”ך”, רבי גרשון אשכנזי בעל הספר “עבודת הגרשוני” ורבי מנדל אורבך בעל החיבור “עטרת זקנים”.
בסוף המאה השמונה עשרה, עם חדירת רוחות ההשכלה אשר איימו לכלות כל חלקה טובה במעוז הקרקובאי היהודי, החלה לזרוח בעיר שמשה של החסידות שמישה כמשקל נגד לניסיונות הבלתי פוסקים מצד המשכילים לערעור יסודות הקדושה בעיר. רבי קלמן קלונימוס אפשטיין, תלמידו של רבי אלימלך מליזנסק וידידו הקרוב של החוזה מלובלין, התיישב בקיזמיר בשנת תק”מ והחל מרכז סביבו את יהודי הסביבה הנאמנים לדבר הבורא ולתורתו. דרשותיו חוצבות הלהבות של הרב הוצאו לאור בידי בנו, רבי אהרן, בספר המפורסם “מאור ושמש” אשר היה לאחת מאבני היסוד של הספרות החסידית.
בהמשך נתמנה לרב העיר קראקוב רבי שמעון סופר, בנו של החת”ם סופר, שהיה למנהיג מפורסם בהונגריה. הפרצות בחומת היהדות הבצורה שהתגלו במוקדים שונים בקראקוב והמאבק הבלתי פוסק בין האדוקים לבין המתבוללים הניעו את רבי שמעון סופר לייסד את מפלגת “מחזיקי הדת” בשיתוף פעולה עם האדמו”רים מבעלז ומסדיגורה. המפלגה ליכדה את החרדים באזור גליציה והוציאה את הביטאון “קול מחזיקי הדת”. במטרה לצמצם את כוחם של המשכילים בעיר הגיש רבי שמעון את מועמדותו לתפקיד ציר בפרלמנט האוסטרי אך זמן קצר לאחר היבחרו לתפקיד, בשנת תרמ”ג, נפטר לבית עולמו.
בין גדולי העולם הטמונים בעיר ניתן למנות את רבי משה איסרליש – הרמ”א, רבי יואל ב”ר שמואל יפה סירקיש, רבי גרשון שאול יום טוב ליפמן הלוי הלר, רבי יהושע העשיל ב”ר יוסף בעל הספר “מגיני שלמה” ורבי העשיל בן רבי יעקב בעל הספר “חנוכת התורה”.
טרם השואה מנתה הקהילה היהודית בעיר כ – 60,000 יהודים. לאחר המלחמה, שבו לעיר קומץ ניצולים שעזבו ברובם עם הקמת מדינת ישראל. בשנת 1968 נמנו עשרות בודדות בלבד של יהודים בעיר.
אם תרצו לעמוד מקרוב על עושרה הרוחני של העיר, תוכלו לבקר בבתי העלמין שלה. בית העלמין הישן (רמ”א) ממוקם ברחוב Szeroka 39 ואילו בית העלמין החדש ממוקם ברחוב Miodowa 55.
–
העיר קראקוב מזווית נשית – יהודית
העיר קראקוב הייתה גם לערש הולדתה של תנועת “בית יעקב”, אותה ייסדה והקימה שרה שנירר, כשהיא מבצרת את חומות היהדות הנאמנה ואחראית להצלתן הרוחנית של בנות ישראל עד לימינו אנו. כבת למשפחה חסידית אדוקה שנמנתה על חסידות בעלז, בה היה האב מצאצאי הש”ך והאם מצאצאי הב”ח, התחנכה שרה בבית הספר הפולני, בדומה לשאר בנות גילה, ובגיל צעיר החלה לעבוד כתופרת כשהיא נוטלת על שכמה חלק בכלכלת המשפחה. במקביל, השלימה את לימודיה ביהדות ובחינוך. משפחתה של שרה שנירר נפגעה בתלאות מלחמת בעולם הראשונה ושרה נמלטה כפליטה לווינה, שם הקדישה עצמה למלחמה בלתי מתפשרת בהיסחפותן של צעירות יהודיות אחר רעיונות ההשכלה. את בית הספר הראשון של תנועת “בית יעקב”, אשר היווה את אבן הפינה לייסודם של בתי ספר לבנות על אדני תורת ישראל בכל רחבי העולם, הקימה שרה שנירר בקראקוב בשנת 1917 ובמסגרתו העניקה השכלה יהודית תורנית מעמיקה ומקיפה לכעשרים וחמש תלמידות צעירות אשר הפכו מיד עם סיום הכשרתן למורות ובמסירות נפש יהודית אופיינית ייסדו בתי ספר יהודים אשר בלמו את התפשטות ההשכלה בקרב בנות ישראל. כשהיא נוטלת את החנית מיד האויב, הפכה שרה שנירר לחלוצת הספרות היהודית, והייתה ליוצרת של פרקי מוסר וחינוך עשירים, מחזות, שירים וסיפורים אשר הפיחו גאוות יחידה בקרב בנות ישראל וזכו לתהודה רבה כשהם מהווים תחליף הולם לפיתויי ההשכלה בתחום התרבות והאומנות. בהיותה בת 52 בלבד חלתה גברת שנירר את חוליה האחרון ונפטרה בדמי ימיה, בכ”ו באדר תרצ”ה, אך החותם העשיר שהותירה על קורות ימיה של היהדות הנאמנה מנציחים את זכרה לעד. בהלווייתה של שרה שנירר, אשר התקיימה בקראקוב, השתתפו אלפי יהודים ובראשם גדולי ישראל אשר הספידו אותה בבית הכנסת “הרמ”א” בעיר. רשת בתי הספר מיסודה של גברת שנירר זכתה לחסותה של תנועת “אגודת ישראל” והיא מהווה עד לימינו אנו חלק בלתי נפרד מההוויה היהודית החרדית בכל נקודה על פני הגלובוס.
–
הצעות לסיור ברחבי קראקוב
- האוניברסיטה היגלונית: האוניברסיטה נוסדה בשנת 1364, נודעה בהמשך דרכה כ”אקדמיית קראקוב” וזכתה לכינוי “האוניברסיטה היגלונית” בשנת 1817. האוניברסיטה נחשבת לאחת האוניברסיטאות הוותיקות והחשובות באירופה ולאוניברסיטה המובילה בפולין. ספריית האוניברסיטה כוללת למעלה ממיליון עותקים ובהם אוסף מסמכים נדיר מימי הביניים.
- ארמון מלכי פולין (הוואבל): הארמון ממוקם על גבעה, דרומית לרובע העתיק ומצדו השני נהר הוויסלה שמימיו הרוגעים אינם מסגירים את הדם היהודי הרב שנשפך אל מימיו בשנות הזעם של השואה. סגנונו הארכיטקטוני של הארמון מגוון ומשלב מאפיינים ארכיטקטוניים מתקופות היסטוריות שונות, וזאת בשל העובדה שנחרב ושוקם מספר פעמים. הארמון נוסד לראשונה במאה התשיעית, שוקם במאה הארבע עשרה ושופץ שוב במאה השש עשרה. הארמון, אגב, שרד את מלחמת העולם השנייה, כיוון שהגרמנים נאלצו לסגת לפני שעלה בידם לפוצץ אותו.
- בית החרושת של שינדלר – בית החרושת אשר שימש את אוסקר שינדלר להצלת יהודי גטו קראקוב בתקופת השואה.
- תל קושצ’ושקו- תל עתיק אשר נבנה על ידי תושבי העיר בשנת 1820
–
אמצעי התחבורה הזמינים בקראקוב
התחבורה הציבורית בעיר מתבססת על רשת צפופה בהחלט של אוטובוסים וקווי חשמלית אשר מופעלים על ידי חברה עירונית. בנוסף לכך, לרשותכם עומדים מספר קווי מיניבוס אשר מופעלים בידי זכיינים פרטיים. האזור ההיסטורי העתיק של העיר, אגב, הוכרז כאזור ללא תחבורה אך קווי החשמלית עוברים במרחק לא רב ממנו. כמו כן, תחנת הרכבת המרכזית של קראקוב ממוקמת מחוץ לעיר אך הגישה אליה באמצעות התחבורה הציבורית נוחה. הרכבות מקשרות את קראקוב עם הפרברים ועם מרבית ערי פולין. בנוסף לכך, מהתחנה יוצאות רכבות המקשרות את קראקוב עם יעדים מחוץ לגבולות פולין לרבות פראג, ברלין, בודפשט, המבורג, קייב, אודסה ועוד. שדה התעופה המרכזי של קראקוב ממוקם במרחק של כאחד עשר קילומטרים ממערב לעיר וניתן להגיע אליו בקלות באמצעות רכבות ישירות היוצאות מתחנת הרכבת המרכזית בקראקוב.
סיורים בקרקוב והסביבה
על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.
השאר תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.