רעבים בטוקיו? לא עוד! ספר חדש של אביטל ענבר

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

סייז׳י יאמאמוטו, מסעדת ריוגין, *** במישלן, עם ספרי הקודם

–

אחרי שהקדיש לצרפת ותענוגותיה עשרות שנים, ופרסם עליהם שמונה ספרים ומאות כתבות, הסתקרן אביטל ענבר לחוות עולם חדש, יפאן. “רעבים בטוקיו” הוא הפרי הראשון של התשוקה החדשה. במסעותיו לטוקיו גילה שהגסטרונומיה היפאנית היא הטובה והמגוונת ביותר בעולם. הוא אכל ונהנה בחמישים מסעדות, משיא הצמרת ועד למרקיות העממיות. מנפלאות הניהון ריורי ומפסגות הסושי ב-40000 ין (כ-1300 ₪) לסועד, ועד לאוקונומיאקי, מונז’איאקי, טונקאצו וראמן ב-1000-2000 ין לאדם, בלי לפסוח על דוכני שוק הדגים צוקיג׳י. הוא מספר היכן, מה ואיך לאכול, וכמה זה יעלה לכם. הוא מתאר טוקיו יקרה מאוד, ומציג גם טוקיו בזיל הזול. אל תיסעו בלעדיו.

אביטל ענבר, סופר, מתרגם ספרות ועיתונאי, היה בעבר הלא רחוק המו”ל הישראלי של מדריכי המסעדות גומיו. הוא וצוותו בדקו מדי שנה בעילום שם מאות מסעדות וניקדו אותם לפי הקריטריונים של המדריך הצרפתי. הצרפתית ואל הטבע המלבב.

את ספרו “רעבים בטוקיו” הוא פותח במילים אלה:

“הספר נכתב מתוך חדווה עמוקה. עוררו אותה ההנאות הגסטרונומיות, החושיות והאינטלקטואליות של חוויית טוקיו. הן הצדיקו בסיכומו של דבר את ההשקעה הגדולה בכסף ובזמן, חודש מסע וכמה חודשי כתיבה, עריכה והגהה, שנוצלו על הצד הטוב ביותר.

הספר מבוסס על התבוננות ועל טעימות. אני נמנע כמעט לגמרי מהכללות או מתיאוריות, ו״רעבים בטוקיו״ נשאר עד הסוף יומן-מסע אמיתי, סיפורה של הרפתקה.

הכתיבה זרמה כאילו כל חיי חיכיתי לרגע הזה. כאילו כל הכשרתי הגסטרונומית רבת העשורים, וכל הדעת והניסיון שרכשתי בחיי, לא נועדו אלא כדי להקנות לי את הכלים הדרושים כדי להתענג על המטבח היפאני – ולכתוב עליו.

במשך עשרות שנים, כמעט בכל פעם שטסתי, המטוס נחת בשדה תעופה צרפתי… וזו אינה בדיחה. נכון שביקרתי בעוד ארצות באירופה, ובאפריקה, ובארה״ב, אבל הכול יחד, לרבות אהבת נעורים לאיטליה, הרבה פחות מסך שנותי בצרפת, שחייתי בה מגיל 13 ועד גיל 26. ולימים, ביקרתי בה עשרות פעמים והקדשתי לה, לרוחה ולתענוגותיה (וגם להיבטים שליליים בדברי-ימיה) שמונה ספרים, עיתון בשם ״כאן צרפת״ ומאות כתבות. אחרי יובל שנים של התמחות במטבח הצרפתי לכל גווניו ורמותיו, והיכרות לא רעה עם עוד כמה מטבחים, התעוררה בי השאיפה להתוודע למטבח היפאני ביפאן.
נסעתי לטוקיו לראשונה בחיי בסתיו 2018, למסע-תחקיר גסטרונומי שיועד כל כולו לאיסוף מידע וחוויות לצורך כתיבה. אנשים שחיו ביפאן אמרו שהיא ״עולם אחר״. שהיא העולם של מחר. נסעתי עם תשוקה לחדש, ועם ציפיות אדירות לחוויות שלא מן העולם הזה. עם נכונות לטעום מהכול, פרט לבשר דולפין ולוויתן. ציפיתי לטעמים מופלאים ולעידון שעולה על המיטב שטעמתי בצמרת המסעדות בעולם המערבי. לא התאכזבתי כלל. בעולם המושגים הגסטרונומי שלי התחוללה מהפכה. כתיבת הטיוטה הראשונה של הספר, בשבועות שמיד אחרי שובי מהמסע הראשון, בעוד כל החוויות טריות, חסכה ממני את הצורך בנחיתה קשה והתאקלמות. זו הייתה הנאה צרופה, שבתוך כמה ימים עוררה אותי לארגן לאלתר את המסע השני להשלמת התחקיר, שמן החומר והחוויות שליקטתי הבחנתי שאינו גמור. כי ככל שמתעמקים בנושא, מגלים עוד ועוד היבטים שבתחילה לא חושדים בקיומם. ולבסוף חושפים רק את אפס קצהו של עולם האוכל היפאני, או שמץ יותר. כבר בינואר 2019 נסעתי שוב”.

הספר סוקר את המוצרים, 20 סוגי מטבח ו-50 מסעדות בכל הרמות. יש בו מידע וטיפים שיקלו על ההתמצאות ועל ההתנהלות בעיר הענקית.

“רעבים בטוקיו” (מאי 2019, מנדלי מוכר ספרים ברשת, 32 ₪ במבצע השקה)

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.