שמירת כשרות בהודו – לטייל ולשמור מצוות

מצאתם טעות בכתבה? יש לכם משהו להוסיף? צרו איתנו קשר.

כתבה וערכה נגוהה שפרלינג

זה יותר מעשור שהודו מהווה יעד פופולרי בקרב מטיילים שומרי מסורת ודתיים חובשי כיפות סרוגות. למטיילים האלה חשוב מאד לשמור כשרות. המחמירים שבהם יצטרכו להביא אוכל מהארץ, להשיג כלים מיוחדים ולעשות פעולות יחסית מורכבות (בישול עצמי למשל) ואילו הפחות מחמירים יראו בהודו הצמחונית ברובה גן עדן לאוכל כשר. אז איך שומרים כשרות בהודו? כל התשובות לפניכם.

רוב, אם לא כל המסעדות בהודו הן צמחוניות ובחנויות לממכר מזון יש הרבה מאד מוצרים צמחוניים. עובדה זו גורמת לרבים משומרי הכשרות לחייך חיוך גדול ולהסתער על האוכל בהודו בלי חשש. מספיק להם שהמנות במסעדה לא מכילות בשר או ביצים והם מודים על כל אריזה עם סימן ירוק המעיד כי מדובר במוצר צמחוני (נקודה ירוקה המהווה סימן של PURE VEGETRIAN). הם יאכלו ללא חשש מנות צמחוניות מבושלות, ירקות, פירות, לחם (צ’פאטי, נאן, פאראתה, פאפאדם או פורי), אורז וקטניות.

המחמירים יותר פחות נהנים. הם טוענים כי מדובר בעצימת עיניים וכי עצם היותם של מסעדות ומוצרי מזון צמחוניים לא הופך את המזון לכשר. יש כמה בעיות עם האוכל בהודו, גם כשמדובר באוכל צמחוני, בפירות, ירקות, אורז וקטניות:

1. מי שמחפש תעודת כשרות מוסמכת וסומך רק עליה כאישור סופי לצריכת מזון לא ימצא כזו בהודו בשום מסעדה או מטבח מקומיים.
2. מאכלי טריפה לא כוללים רק עוף, בשר או דגים לא כשרים אלא כוללים גם מזון שלא הוכן או בושל כהלכה. קמח וקטניות שלא נופו כהלכה מהווים גם הם מאכלי טריפה. אם נעשה שימוש באלה הרי שהמאכלים לא כשרים.
3. העניינים מסתבכים מאד כשמדובר באוכל מבושל. גם אם המזון צמחוני ואפילו אם הוא הוכשר ברגע שהוא מבושל בכלי טריפה הוא נחשב למאכל לא כשר. כלי טריפה הוא כלי בו בושל בשר לפני כן.
4. יש שיאמרו כי החשש מכלי טריפה לא קיים במסעדה צמחונית. לפי ההלכה אם לא בושל בכלי טריפה בשר במשך 24 שעות הרי שהכלי כשר ובמסעדה צמחונית כלל זה מיושם. אבל אין מה לחייך, משום שלא רק כלי הטריפה בעייתי אלא גם אופן הבישול שיכול להיות בישול טריפה. הכוונה היא לבישול נוכרי. על פי הלכות הכשרות אין לאכול תבשיל שבושל על ידי נוכרי ולא על ידי יהודי. כלומר, גם מאכלים כשרים לחלוטין שאין בהם חשש חרקים, שנופו וסוננו כנדרש ושבושלו בלים מתאימים וכשרים הינם אסורים למאכל ונחשבים לא כשרים אם הם בושלו על ידי נוכרי.
5. גם הלחם “התמים” -צ’פאטי, נאן, פאראתה, פאפאדם או פורי – אסור לאכילה משום שהוא מהווה פת נוכרי: על פי הלכות הכשרות אין לאכול לחם אם מרכיביו לא כשרים, אם נעשה מקמח שלא נופה כהלכה ו/או אם נאפה על ידי נוכרי. כלומר, גם אם כל מרכיביו של הלחם כשרים והקמח שלו נופה כהלכה – מה שלא קורה בהודו – לחם כזה אסור באכילה אם נוכרי אפה אותו.
6. ההיגיינה בהודו ירודה מאד. המזונות מלאים במירעין בישין שהופכים את האוכל הכי צמחוני ללא צמחוני בעליל. הכוונה לתולעים וחרקים שנמצאים בשפע בירקות, בקטניות ובאורז שלא מנופים כיאות וגם בקמח. כל זה הופך את המנות הכי צמחוניות ללא כשרות. –

אז מה עושים?

עם כל הבעייתיות הזו נראה שלשומרי הכשרות אין מה לאכול בהודו. אבל זה לא מדויק. אכן זה נורא מבאס לטייל כשיש כל כך הרבה בעיות הקשורות לכשרות, בוודאי כשמדובר בטיול ארוך, אבל החדשות הן שיש גם פתרונות:

1. ניתן להביא אוכל מהארץ לשבוע הראשון עד שתתאקלמו ותבינו מי נגד מי.
2. ניתן לאכול רק בבתי חב”ד או בבית היהודי: יש בית חבד או בית יהודי בהרבה מאד מקומות בהודו ואפשר לאכול שם בכיף ארוחה כשרה וטעימה תמורת פרוטות. ארוחות שם מהוות לא רק מפלט למזון כשר אלא גם הזדמנות למפגש עם ישראלים, התחברות לשורשים, לימוד והנאה.
3. ניתן לקנות אוכל ארוז מסויים – ניתן לאתר כמה מוצרים עם חותמת כשרות.
4. כדי להתמודד עם החשש מכלי טריפה- לא מעט מטיילים מסתובבים עם כלי אוכל משלהם וסיר קטן בו הם מבקשים מהטבח בגסט האוס או במסעדה לבשל רק בו את המנות עבורם. ההודים פתוחים לכל מיני סיפורים ואם יבינו שהמניעים הם דתיים לרוב ישמחו לשתף פעולה.
5. כדי להתמודד עם עניין הבישול הנוכרי ניתן פשוט לבקש מהטבח להדליק בעצמכם את האש ואז זה לא ייחשב לבישול נוכרי אם אתם אשכנזים. אם אתם ספרדים אזי כדי לבטל חשש בישול נוכרי הדליקו את האש והניחו בעצמכם את הסיר והמזון על האש והרי לכם סעודה כשרה.
6. עוד פתרון מעניין הוא לבקש לחלוב פרה או עז ולשתות חופשי.
7. הפתרון הטוב ביותר הוא לקנות בהודו מוצרים כמו אורז, קטניות וירקות ולבשל מהם. פשוט ככה. ניתן גם להכין פיתות וצ’אפאטי (המקומיות ילמדו אתכם את המלאכה בשמחה. אתם רק צריכים לנפות את הקמח כמו שצריך ואז לאפות) הרבה מאד מטיילים עושים את זה ומשתכללים עם הזמן. זה נשמע מסובך אבל זה לא נורא. עשרות מטיילים הוכיחו שזה ישים, יעיל ואפשרי.
8. מי שבוחר לבשל חייב להצטייד בכלים מתאימים – כלי בישול: כלי הבישול כוללים גזיה, כף חשמלית ו/או כיריים חשמליות- תלוי עד כמה תבשלו ברצינות דברים. תרכשו את אלה עוד בארץ כי אין לסמוך על איתור המוצרים הללו בהודו וגם אם תמצאו אין הבטחה לאיכות גבוהה. חשוב להצטייד גם בכלי אוכל. את אלה אפשר אך לא חייב להביא מהארץ כי בהודו ניתן לקנות בזול כלי מתכת פשוטים לבישול. כלי האוכל יכללו סיר קטן, מחבת, סכו”ם, סכין טובה, קרש חיתוך קטן, נפה לקמח (יש המשתמשים בגרביון), קערה, צלחת, כוס וקערית אכילה.
9. בעת בחירת המצרכים חשוב גם לשים לב מה קונים. את כל הרשימה הזו תוכלי לקנות גם כאן ובסכום קטן מאוד. חשוב מאד גם להביא נפה אפשר לבקש ממישהי- הודית- בגסט האוס שתלמד אתכם להכין צ’פאטי- ממש פשוט וקל.
10. אם קונים מוצרים לשם בישול חשוב לדעת מה לקנות: ביצים ניתןן לקנות, רק לוודא שהן לא דמיות. גם דגים ניתן לקנות, כאלה עם קשקשים הם כשרים, רק וודאו שהם מהאוקיינוס ולא מהנהר בשל חשש זיהום. ניתן לקנות פירות וירקות כמובן, רק שיטפו אותם היטב וקלפו, הם מלאים בחרקים ותולעים. אורז ניתן לקנות אבל חייב לנפות היטב היטב היטב. גם האורז הכי מנופה והכי יקר שלהם אורז SMILEמלא ביצורים שצריכים להתפנות מהמזון לפני שתאכלו אותו. יש גם מעט מוצרים כשרים כמו שמן של של היצרן: ADANI WILMAR. –

מאמרים נוספים

טיפים ומידע לנוסע המתחיל – כל מה שאתם חייבים לדעת לפני נסיעה להודו

הודו – מסע של פעם בחיים – לכל החיים. שלב ההכנות

סוף המסע במחשבה תחילה, כללי זהירות בטיול בהודו

מסלולי טיול בהודו – ברוכים הבאים לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

טרקים בהודו – פסגות בעננים, קרחונים גולשים לעמקים, מדבר וירוק עד

הודו עם ילדים – טיול משפחות מוצלח להודו מתחיל כאן

המסע המופלא להודו של פיליפ הריס

–

על פי סעיף 27א לחוק הגנת זכויות יוצרים: אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות למידע/צילומים/תמונות/סרטים המגיעים לידנו. אבל, אם זיהיתם מידע/צילום/תמונה שאתם מחזיקים בזכויותיהם ולא ניתן קרדיט (בשוגג), אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש או לבקש לתת קרדיט, וזאת באמצעות פנייה למייל support@tiulim.net.